בסיום יום הלימודים תלמידים עם פיגור שכלי קשה זכאים למועדוניות, בהן הם עוברים טיפולים, מקבלים עזרה בשיעורים ומשחקים עם חבריהם. בפועל המועדוניות של משרד הרווחה כמעט ריקות. הסיבה? לתלמידים בעלי פיגור אין הסעה שתעביר אותם לשם מבתי-הספר. משרדי הממשלה והרשויות המקומיות מגלגלים אחריות, והילדים נשארים בבית
דיאנה היא נערה בת 15, הסובלת מפיגור קשה. היא זכאית למסגרת חינוכית של עשר שעות, אבל פשוט אינה יכולה לממש אותה: עד השעה 14:30 היא לומדת בבית ספר מיוחד של משרד החינוך, הנמצא מחוץ לעיר מגוריה, אליו היא מגיעה בהסעה. מסוף יום הלימודים ועד השעה 18:00 היא אמורה לשהות במועדונית של משרד הרווחה, אבל העירייה טוענת שאין ביכולתה לספק לה הסעה נוספת.
אינה, אמה של דיאנה, נשארה אובדת עצות: "היא יותר עצובה. היא רגילה להיות רוב היום בבית-הספר עם החברים שלה. במקום לקבל פעמיים בשבוע טיפולים, היא מקבלת אותם רק פעם בשבוע. אם היא לא תקבל אותם, התפקוד שלה יהיה יותר נמוך".
דיאנה ממש לא לבד: עשרות ילדים הסובלים מפיגור ניצבים בפני אותה הבעיה. מצד אחד, משרד הרווחה מאריך עבורם את יום הלימודים באמצעות מועדוניות, ומנגד משרד החינוך, מקצה שתי הסעות בלבד ביום, וכשהמועדונית מרוחקת מבית הספר, הילדים מוסעים לבית הספר ולמועדונית - אבל אין להם הסעה הביתה.
במקרים רבים אחרים, בהם אחד הילדים מבקש לחזור מוקדם, יוצא הרכב בשעה 14:30, שאר התלמידים נאלצים לבחור: או לוותר על ארבע שעות לימוד, או להשאר ללא פתרון. משרד הרווחה טוען כי ההסעה היא באחריות הרשויות, וכי הוא מעביר תקציבים לשם כך. במשרד החינוך, מסבירים כי גם הם משתתפים בעלות הסעת תלמידי החינוך המיוחד, אך באפשרותם לממן יותר משתי הסעות.
מרכז השלטון המקומי: שרק משרד אחד יטפל בילדים
"מהבלבול הזה סובלים התלמידים והוריהם", מסבירה סיגל פרץ-יהלומי, מנכ"לית ארגון אקי"ם: "צריך לשים לזה סוף. הילדים שלנו חייבים לקבל מענה. צריך לאפשר להם להשתמש ביום הלימודים הארוך. הדבר ישפר את איכות חייהם של עשרות אלפי ילדים ברחבי הארץ".
מחר יתקיים יום ההתרמה השנתי לאקי"ם, במטרה לסייע לילדים כמו דיאנה להילחם עבור זכויותיהם. במשרדי החינוך והרווחה הקימו וועדה בין-משרדית, בשיתוף הרשויות המקומיות, כדי לתת מענה לבעיית הסעות התלמידים.
ממרכז השלטון המקומי נמסר כי ישנו 'ואקום" בין תחומי האחריות של משרדי הממשלה השונים, והרשויות המקומיות עושות כמיטב יכולתן למצוא פתרונות ולהסיע את הילדים, על אף שהן אינן מקבלות את התקציב לכך, ומסבסדות את החינוך המיוחד בעשרות מליוני שקלים בשנה". הרשויות דורשות כי רק משרד ממשלתי אחד יטפל בילדים מגילאים צעירים ועד לגיל 18, כדי שהילדים לא יפגעו מהבירוקרטיה.