אהוד בנאי נזכר: ''בתור דוור לשעבר, אני מתגעגע למכתבי האהבה בכתב יד''
בתור דוור לשעבר שחילק מכתבים בגבעתיים ברחובות ויצמן, גורדון ובלוך, אני חייב לומר שמכתב האהבה בתוך מעטפה עם בול זה דבר שחלף מהעולם. נכון, במייל או בווצפ אפשר לכתוב מילים של אהבה אבל איפה כתב היד, התחושה של מגע אישי, ואולי אפילו מסטיק עלמה שמונח במעטפה כתשורה של אהבה בין הרחוק לרחוקה,.העלייה השנייה לא הייתה מתרחשת אם היו להם סמרטפונים.
אד גורדון לא היה אד גורדון אם הוא היה מסמס הודעות לקוניות לברך כצנלסון. אנשי העליה השניה כתבו הרבה מכתבים, וחוקרי התקופה למדו הרבה מקריאה במכתבים הישנים האלה. בספר קשר לאחד הסופר חיים באר מביא קצת מחילופי מכתבי האהבה בין יוסף חיים ברנר לאשתו חיה ברוידה שכותבת לו: "על געגועי לבבי אינני רוצה לדבר. אתה יודע אותם. את ראשך הייתי לוקחת לזרועותיי ומחסה אותו בנשיקות הן רבים היו ייסורי ומוכנה אני לסבול עוד ובלבי לא תכבה התקווה שאתה תוכל ברגע אחד גדול לתת פדות להכל".
ברנר עונה לה: "עלייך אינני פוסק להגות בחיבה ובתודה על האהבה הרבה שמיום ליום את מוסיפה להראותה לי. בערב הביאו את המכתבים. חנקו הדמעות, לא ידעתי נפשי. חיה - כמה את טובה אלי. לא האמנתי כי ככה את יכולה להיות טובה לאדם. ועלי על עצמי זעמתי שאינני שמח, וכל כך אוהב אני את השמחה ואת האנשים השמחים". כך כותב ברנר לחיה ברוידא.
(צילום אילוסטרציה: פוטוליה)
