לכבוד ט''ו באב: אהוד בנאי מקריא את מכתב יאיר שטרן לאשתו
הדמות של יאיר, ראש מחתרת הלח"י, תמיד ריתקה אותי. שמו האמיתי היה אברהם שטרן, והוא נרצח על ידי קצין בריטי בדירת המסתור שלו בפלורנטין. עד כמה נשמתו היתה פיוטית - אפשר לקרוא במכתב שכתב לרעייתו רוני כחודשיים לפני הירצחו:
"חתלתולי הקטנטון, הענוג, מחר תמלאנה שש שנים לנישואינו. עד מה הייתי רוצה לשהות אתך, ביחידות וללא מלים לספר לך את אשר לא יסופר במלים בפי אדם כלשהו, מקום כלשהו. אך את אינך אתי (אולי יתן אלוהים ועוד נהיה ביחד, לבדנו: את אתי ואני אתך, רק אתך). אני כאן לבדי, אני עם עצמי. זה קורה לעתים כל-כך קרובות…את אינך, אבל אני רוצה שתדעי, שאני עתה אתך במחשבותי, ברגשותי, בנשמתי.
אהובה שלי! בלילה זה, לילה ארוך, אפל, דאב לבך, התכווץ בכאב. ילדתי! את חושבת שאינני יודע מהו כאב לב? אינני מדבר על כך עם איש, אך אני יודע מה משמע: הלב דואב, אני יודע. לב-אבן, עצבי-ברזל דרושים כדי לשאת את מרירות ההשפלה, את ההשפלה שבעוני, את מעמסת הנדודים, הסיכון של כל אחד ושל הכל, האחריות לחיי בני אדם, אשר יחד אתי זנחו את הכל והשליכו את עצמם לתוך מערבולת מלחמת-טרוף מפוארת זו למען עתיד טוב יותר, למען אשרם של אלה המוכנים למסור אותנו לידי התלין.
איזה מזל שאדם מאמין אני! תפילה כנה מטהרת את הנשמה, מאוששת את הלב, מאירה את העולם. אך את, יקירתי, אהובתי, כשרועד לבך ומתפעם, כמה אני מתעצב בעצבותך! כמה אייחל שתהיי שקטה, לך השקט הוא אושר.
ואני? ענוגה שלי, דעי שאם תרגישי שאינך יכולה עוד, שאת מוכרחה ללכת ממני, אבין אותך ואוהב אותך כמו שאני אוהבך עתה: בעדנה, בכנות ובנאמנות, הייתי מאושר אתך, את השמחה שלי, הרוגע, המנוחה. אתך אני שאנן, חמים לי, בהיר. ואם כי מלאים ועמוקים חיי, אני יודע שברגעים קשים, מכריעים, היו חיי קרים וריקנים. להתראות בקרוב, הזהובה, בעלך".
(תמונה באדיבות לעמ)
