צפריר אהב מכוניות והתעניין בהן עוד משחר ילדותו, במהלכה השקיע מרץ רב כדי להכיר את כלי הרכב על כלל חלקיהם. בתיכון אף למד במגמת מכונאות רכב וסיים אותה בהצטיינות. צפריר זכה להערכה רבה מצד מכריו, שכן היה אוזן קשבת לאנשים רבים, והיה נכון לעזור לכל אחד. באופן בלתי נמנע, שירת צפריר בחיל החימוש כמכונאי טנקים. את רוב שירותו עשה במוצב הבופור בלבנון. ב-4 בפברואר 1997 עלה צפריר, ברגע האחרון, על אחד משני המסוקים שיועדו לבסיסי צה"ל בלבנון. בשעת ערב מוקדמת התרסקו המסוקים מעל קיבוץ דפנה והמושב שאר ישוב. 73 חיילים, בהם צפריר, נהרגו. לאחר נופלו, נמצאו בחדרו כשלוש מאות שירי נעורים, שכתב במשך שנים - העוסקים באהבה, בדידות, תקווה, ידידות ומוות. נפל ב-כ"ח בשבט תשנ"ז, 4 בפברואר 1997, כשהוא בן 22, באסון המסוקים

נולד וגדל ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. אריאל היה חניך בתנועת ״בני עקיבא״ וכנער השתתף בסמינריונים ובמפגשים בין חילוניים לדתיים. היה מוקף חברים, עמם אהב לבלות ולטייל ברחבי הארץ - בהרים, בנחלים ובעמקים, ובמיוחד באזור הגולן. הוא הכיר היטב את המקומות הללו והתמצא להפליא בשמות ההרים והנחלים. את אהבתו למוזיקה מימש כשניגן להנאתו בגיטרה וכשכתב שירים. אחד מהם הוא השיר "רוצה להיות שם", שכתב עם חברו לישיבה אודי בן-שושן בעקבות פיגועי ההתאבדות בירושלים בשנת 1996. אריאל המשיך את המסורת של אביו ואחיו - והתנדב לשירות בנח"ל. נהרג בתאונת אימונים סמוך לתל ערד, באחד מתרגילי המחלקה במהלך האימון המתקדם. הוא נורה בשגגה על ידי כוח הרתק בעודו משמש כ״סמן״ לכוח המסתער. נפל ב-ט"ו באייר תשס"א, 8 במאי 2001, כשהוא בן 20, בתאונת אימונים