בספר הזכרונות של פנינה חפר לבית וייס, ילידת הונגריה, מסומן התאריך 19 במארס 1944. ביום ההוא הועלו היא ומשפחתה לקרונות משא בדרך לגטו ברומניה. כעבור זמן קצר נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ, שפנינה מכנה - "הארמון של מלאך המוות". את אושוויץ ואת ברגן בלזן שרדו רק פנינה ואחותה. כתבתה של רב"ט מאיה נויפלד. (צילום: יצחק הררי, פלאש90)

בעוד חודשים ספורים תציין רוזליה קליין שנולדה ברומניה 100 שנים להולדתה. ועדיין, היא זוכרת בבירור את שנות ה-20 לחייה. היא הייתה אישה צעירה במחנה ההשמדה אושוויץ, שאולצה להשתתף בניסויים של ד"ר מנגלה. על אף שהזוועות שחוותה על בשרה עדיין צרובות בזיכרונה, שומרת רוזליה על רוח אופטימית. את סיפורה מביא סמל אלעזר סלוטקי.

בחודש יוני בשנת 1944 נפתחו דלתות קרון המשא, בו נסעו צבי שמידמאייר ומשפחתו. שם, במחנה ההשמדה אושוויץ, נקרעה מצבי, יליד רומניה, משפחתו, ונשלחה בין רגע למותה בתאי הגזים. אחיו דב היה היחיד שנותר לצדו ונשלח עמו למחנה עבודה באוסטריה. את השואה שרד רק צבי. סמל נעה רז שמעה ממנו על זיכרונות שלא התפוגגו גם אחרי 75 שנים.

חייה של לילי נועם היו רצופי מאבק כבר מתחילתם. היא נולדה על אדמת איטליה במחנה מעצר להורים שהמשטר הפאשיסטי גירש בכוח מהעיר טריפולי שבלוב. משם, נשלחו היא ומשפחתה למחנות ריכוז בגרמניה. גם אחרי ששרדו את השואה וחזרו ללוב, המשיכה האנטישמיות ללוות אותם עד עלייתם לארץ ישראל. המשטר הפאשיסטי האיטלקי שלח אלפים מיהודי לוב למחנות ריכוז ברחבי אירופה, רובם שרדו וחזרו ללוב בסוף המלחמה. במקביל, על אדמת לוב, היהודים סבלו ממגיפות, עבודות כפייה ותנאים קשים במחנות אליהם נשלחו, זאת עד לשחרורה המוקדם יחסית של לוב בפברואר 1943. כ-700 מיהודי לוב נספו במחנות המעצר הללו. סמל נטע עמית פגשה את האישה שהפסידה את ילדותה לטובת מאבק ההישרדות של משפחתה.

נחום נתק רוטנברג, יליד פולין, נוהג לומר שחייו לא היו "משחק ילדים". כנער בן 12 עבר נחום ממחנה למחנה, אחרי שהופרד באכזריות מהוריו על רציף הרכבת שעצרה במחנה אושוויץ. עם אחיו ובן דודו עשה דרך ארוכה בכל רחבי אירופה בתקווה שישרדו יחד עד תום המלחמה. טוראי ליהי גינדי לוי מביאה את סיפורו של הנער שלא ויתר.

דש חולצתו של בני שילון מעוטר היום ב"אות הלוחם בנאצים" שקיבל על הגבורה שהפגין במדי הצבא האדום. בתקופת השואה היה בני נער שדרכו עברה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק בוורשה והגיעה עד אוקראינה. שם, החליט לאזור אומץ ולהתגייס לצבא ברית המועצות כדי להילחם באויב שהמית אסון על משפחתו. סמל טליה כהן מביאה את סיפורו של בני שילון. (צילום: באדיבות המרואיין)

ילדותה של מרים טרופר הסתיימה כבר כשהייתה בת שבע. היא ואחיה נשלחו להסתתר בכפר בצפון צרפת מאימת הנאצים. בכל פעם שהיו בסכנה, מיהרו השניים אל דיר החזירים שבחצר. מטפסים על סולם עץ רעוע, מסתתרים בין חבילות הקש, ושומרים על דממה מוחלטת שלא אופיינית לגילם הצעיר. מבינים שאסור שמישהו יגלה שהם שם. את סיפורה של מרים מביאה סמל אבישג אליאסף-שוסטר. (צילום: באדיבות המרואיינת)

מלחמת העולם השנייה פרצה כשאווה ליבנה - אז נוסנוביץ' - מפולין הייתה נערה בת 13. היא ומשפחתה נשלחו לגטו הראשון שהקימו הנאצים על אדמת פולין, ומשם הועברו למחנה הריכוז ברגן בלזן. עם הזמן, נאלצה אווה להתמודד עם אובדן עוד ועוד מקרובי משפחתה. באורח נס הצליחה לבסוף למצוא את אביה שהופרד ממנה. סיפורה של אווה בכתבה שהכינה סמל עמליה נוימן.

הילדים היתומים בגטו לוצינץ' שבאוקראינה ראו במרים מנצי שכטר את "אחותם הגדולה". אמה וחברה הקרוב הקימו שם בית יתומים, ועל מרים בת ה-11 הוטלה מלאכת השגת המזון. ספל המרק שהגישו שם לילדים היה פעמים רבות מה שהבדיל בין חיים למוות. את מרים שכטר, שזוכרת לפרטי פרטים את ימי ילדותה, פגשה רב"ט אפיק אוריאלי.

מאז שהיו ילדים, לא נפרדו לרגע יוסף אמזל בן ה-88 ואחיו שמואל. את שש שנות המלחמה בבלגיה עברו השניים יחד - תחילה מוסתרים בכפר קטן, ובהמשך עברו לבית יתומים, ולא ראו עוד את הוריהם שנשלחו לאושוויץ ונספו שם. סמל שירז טקלי שמעה מפי יוסף סיפור הישרדות שנכרך באהבת אחים נצחית. (צילום: מתוך אתר "יד ושם". בתמונה הטלאי הצהוב שיהודי בלגיה חויבו לענוד)