איך זה שרוב רובן של היצירות שעיצבו את השיח הציבורי על השואה, נוצרו שנים רבות כל כך אחרי שנגמרה המלחמה? מ"רשימת שינדלר", דרך "אפר ואבק" ועד "ממזרים חסרי כבוד" - כל אלה יצאו עשרות שנים לאחר תום התופת.
אבל מה קרה בזמן אמת?

בהסכת המיוחד "מנוונים חסרי כבוד" נצלול לעשרות שירים, ספרים וסיפורים, מחזות, חוברות קומיקס וסרטים חתרניים ונדירים ששיקפו את הלך הרוח הבוער של התקופה - חלקם נעלמו עם השנים, ומקבלים כאן במה בפעם הראשונה.
בהסכת, מוני מושונוב, תומר קאפון, אלי גורנשטיין, ניצה שאול, דרור קרן, מעיין בלום ועוד אנשי ונשות תרבות נבחרים ממחיזים קטעים שהנאצים הגדירו כ-"תרבות מנוונת".
לא ממש מנוונים עכשיו, לא כך?