רגעי חמלה ברכבות המוות: כתבי אבא קובנר
רסיסי לילה - 01.05.19
בנסיעה הארוכה והקשה לאושוויץ, כשבני אדם נדחסים בקרון רכבת קטן ומעופש, פרור לחם או קמצוץ שלג, הפכו להיות עולם ומלואו. האנושיות התגמדה, והזדהות ושותפות גורל, כבר לא יכלו לצמא ולרעב. אבל היו רגעים, בהם החמלה ניצחה. אבא קובנר לא נסע באותן רכבות, אך בקטע שמקריא רואי שריקי, תיאר רגעי אנוש.
(צילום: יד ושם)
