סופה // רב''ט פן מחיל האוויר
שירה מהשמירה - 18.10.22
הרחק מכל עיר, שם, נשמע קולי.
כולי שם, במדבר,
ואני קל.
כל כך שקולי נשמט מן התודעה
עד עתיד אחר שבו קולי נשמע
אני ממריא מעל מונחים של זמן
ואני קל, ככנפי נשר
אך בולט כסילון מטוס סופה.
שם, במדבר, רחש ציפורי מתכת
רועם כלחש ארטילרי
שם, מחשבתי נשרכת
מתעלסת עם שדות הירי
שם, בחול.
בגדי כולם שלו
והופעתו, הופעתי:
נישא לוט בשממה, או בחלום בלתי כתיב
שם, באור, שהוא המרחק הנמדד
הר הנגב נדמה לי לראש הנקרה
כיפת השמיים לעד תנעם לי מתקרת המשרד
שנגזר על קולי לבלות בו בדד
ורק שם, בהר נגב אני וחול הם אחד:
היינו הך: אף אדם אף אחד
וגם כולי - רק נדבך
גרגר בהקשב שוב נמתח
שם בהקשב אני מחכה שבאמת אבקע.
כצחוק הפורץ בתרועה רבה
כמו בכי אחרי מכה
ככותב המבין שהוא בר מחיקה
כמו סופה במדבר.
